"הבן שלי היה בן 17 וחצי כשנהרג בתאונת מצערת", מספר לאפי חמיס, אביו של ויסאם חמיס ז"ל. "ויסאם עבד וחסך כסף ללימודי כלכלה. אחרי התאונה, המשפחה התכנסה והחלטנו שאת 6000  אלפים שקל שחסך, נקדיש להקמת קרן מלגות על שמו שתאפשר לסטונדנטים מעוטי יכולת ללמוד ביתר נוחות". הקרן  שנחנכה ב- 99, התחילה עם סכום התחלתי צנוע יחסית ורעיון מעט שונה. "ויסאם היה מעורב בפרויקט במשגב לדו קיום יהודי ערבי, ולקחנו החלטה להמשיך את הדרך והמסורת בה צעד", מוסיף חמיס.  

כך נוצרה למעשה הקרן הערבית היחידה המחלקת מלגות ליהודים ולערבים. "חמישים אחוז וחמישים אחוז", מדגיש חמיס. הקרן מעניקה מלגות על פי חתך סוציו-אקונומי ותומכת במגוון רחב של תחומי לימוד. מתוך מחויבות הקרן לתמוך בחינוך ומצוינות אקדמית בישראל, לצד קידום ערכים של שוויון ודו-קיום היא מעניקה מאות מלגות מידי שנה, כש- 2008 הגיע מספר הזכאים למעל ל-700 סטודנטים.

"הגעתי למסקנה שאם ערביי ישראל רוצים דו-קיום ושיוויון זכויות זה יתחיל אצלנו כאן בדיר חנא", מסביר חמיס. "אני אזרח ישראלי ואני בעל זכויות וחובות. אני רוצה להראות דוגמא למפעל קיים בו ערבים ויהודים פועלים יחד ללא הבדל בינהם". פורס חמיס את משנתו.  

"הייתי במשלחת הראשונה להסברה אצל המלך חוסיין ב-94, שנתן לי מתנה שעון מזהב. לא הייתי מאמין אז שיחתם הסכם שלום והנה זה קרה, ואני מאמין שזה יקרה גם עם מדינות שכנות אחרות", מוסיף חמיס. "אחרי שחווינו את המלחמה הזאת, יותר קשה לאנשים להאמין בדו-קיום. בזמן האחרון קשה, אבל אני לא נבהל מזה, אני חי עם זה, בסופו של דבר אין ברירה אחרת", הוא מסביר. "אני מקווה שהמנהיגות שלנו בסופו של דבר תתאזר בסבלנות, השלום יגיע מהידברות, נדבר על שלום ויהיה שלום. אנחנו מדינה כל כך מפותחת טכנולוגית, אפשר יהיה לעשות הרבה דברים אם יהיה שלום בין ישראל למדינות ערב, ואני מקווה שהדבר הזה יתממש".

"אז לא האמנתי שיהיה שלום וזה קרה. זה יקרה עם מדינות נוספות"

בפעילות נמרצת לגיוס כספים בארץ ובחו"ל, כולל סיוע מניסים זוילי, שגריר ישראל לשעבר בצרפת, יצר חמיס קשרים שהובילו לסכום מצטבר של מיליוני שקלים לטובת הקרן. "בשנה שעברה חילקנו מיליון  ו-134 אלף שקל", גאה חמיס, השנה עוד לא ברור מה הסכום שיחולק. "למרות המצב הכלכלי יש דווקא עלייה בתרומות מאנשי עסקים בארץ", הוא מסביר. "אני מקווה שהתרומות בחו"ל גם לא יפגעו ואני אופטימי, בזמנו אף אחד לא חשב שנגיע למיליון שקל, אבל הגענו", מחייך חמיס.

"לא משנה אם אני יהודי, ערבי, אתיופי או רוסי, כולנו בני אדם"

"תמיד האמנתי בדו קיום", מספרת מירב כהן, סטונדטית בשנה השלישית ללימודי עבודה סוציאלית באשקלון שקיבלה תמיכה מהקרן בשלוש השנים האחרונות. "אמנם בעקבות המלחמה קצת התערערתי, אבל יש עדיין תקווה ואמונה לדו קיום ושלום, אין דרך אחרת". 

"קיבלתי מלגה בשנה שעברה ולפני שנתיים", אומר נידאל דוח'י, שמסיים תואר שני במינהל עסקים בבאר שבע. "זה לא  משנה אם אני יהודי ערבי אתיופי רוסי, כולנו בני אדם". דוח'י משחזר את טקס חלוקת המלגות שהתקיים בדיר חנא, "זה היה מעל ומעבר, כיבדו את כולם בלי קשר למוצא", הוא מסביר. "חמיס עושה יותר ממה שעושים כאן ראשי המועצות, הוא תורם ומוכן לעזור בכל תחום שיפנו אליו. זה בן אדם שלא פועל מאגו, הוא צנוע ולא משנה לו מי את. תמיד ינסה לעזור ולתת מה שיש לו". מפרגן דוח'י. "בסופו של דבר אין מנוס, אין דרך אחרת צריך לחיות ביחד, ואני מקווה שזה יסתיים בשלום בין שני הצדדים. כואב לי על כל דם שנשפך, לא משנה מאיזה צד", הוא מסכם.

הקרן מקבלת בקשות רבות שנבחנות על-ידי וועדה בראשות שופט , במידה ויש ספק ניתן לפנות ליו"ר ועדת הערר משה אלתר."לכל טקס שנערך בדיר חנא, מגיעים כמה שרים, וכשרואים אלף איש עומדים בטקס משותף הנותן קידום לעתיד של דו- קיום, מבינים על מה אנחנו טורחים ומשתדלים כל השנה", מסביר חמיס, שמתעקש להזמין את הזוכים במלגות לטקס בגליל.

"לפני שנתיים התקשרה אלי בחורה יהודיה שזכתה במלגה ואמרה שהוא פוחדת להגיע. אמרתי לה שהיא אורחת שלי, שתיקח מונית ואני אשלם, רק שתבוא. אחרי שהגיעה, ופגשה חברים מאופקים, באר שבע ואשדוד, היא חיפשה אותי עם דמעות בעיינים  ואמרה 'אני מצטערת , אולי לא קיבלתי חינוך מספיק טוב, לא האמנתי שזה יוכל להיות ככה, ביחד", נרגש חמיס, ומזמין את כל מי שזקוק למלגה להעביר בקשת מועמדות לקרן. הוא כבר יעשה הכל לנסות לגייס כמה שיותר כספים כדי לעזור עד כמה שיוכל.